פסק-דין בתיק עד"י 3131/09

המערער הודה והורשע בעבירה של מגע עם האויב במסגרת הסדר טיעון "סגור" שכלל עתירה משותפת של הצדדים לעונש. המערער הודה בכך שיצא לסוריה ועבר אימונים בנשק מטעם ארגון הג'יהאד האיסלמי, כשמטרתו הייתה השגת כסף מטעם הארגון ולא על מנת לפעול  בעבורו.

בית משפט קמא כיבד את ההסדר שהוצג לו, גזר על המערער עונש של 14 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 6,000 ש"ח. בנוסף נגזר על המערער עונש של 24 חודשי מאסר על תנאי למשך חמש שנים.

הערעור שלפניי מכוון נגד עונש המאסר המותנה שהושת על המערער.

הסניגור טען כי העונש המותנה של 24 חודשים הינו חסר פרופורציה לתקופת המאסר בפועל שנגזרה, ובנוסף מדובר בתקופה ממושכת של חמש שנים בה העונש המותנה ירחף מעליו, ויפגע ביכולתו לקבל היתרים שונים לצורך מעבר בין ישראל לירדן. עוד הציג הסניגור את עונשו של השותף, שגם הוא נשפט במסגרת הסדר טיעון סגור ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 6,000 ש"ח ועונש מאסר מותנה של 8 חודשים בלבד. הסניגור ציין כי אמנם כתב האישום נגד השותף חמור פחות אולם עדיין אין הצדקה לפער כה גדול בתקופת המאסר המותנה.

התביעה הצבאית טענה כי אין כל פגם בתקופת התנאי שנגזרה על המערער. התביעה טענה כי המדובר בעונש פרופורציוני לתקופת המאסר בפועל, והוא אף הולם את רמת הענישה במקרים דומים.

לא מצאתי ממש בערעור זה. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעונש שנגזר בערכאה הראשונה רק במקרים בהם הייתה סטייה קיצונית ממתחם הענישה הראויה. במקרה זה כיבד בית המשפט בערכאה הראשונה הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים. העונש המותנה הושאר לשיקול דעתו של בית המשפט.

אמנם, אין המדובר בעונש מותנה קל, אולם אינני סבור כי הוא חורג באופן קיצוני מהפרופורציה הראויה הן בהשוואה לתקופת המאסר בפועל והן בהשוואה למהותה וחומרתה של העבירה. עבירה של מגע עם האויב הינה עבירה חמורה. המערער לא עשה מעשים של מה בכך, אלא יצא לסוריה ועבר אימונים צבאיים במסגרת ארגון טרור מסוכן. אמנם, המניע למעשה היה בצע כסף, אולם אין בכך כדי לאיין את החומרה שבמעשים. בסופו של דבר, בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון.

כאמור, הצדדים לא הגבילו את בית המשפט בכל הנוגע למאסר המותנה, ובית המשפט בחר להטיל מאסר מותנה ממשי. אינני סבור כי בכך הוא שגה. מלבד עניינו של המערער על בית המשפט אף לשקול שיקולים של הרתעה, ונדמה כי בעונש המותנה ניתן ביטוי רב יותר לשיקולי ההרתעה. עמדתו זו של בית משפט קמא הינה ראויה, ובודאי שאין לומר כי היא סוטה במידה ניכרת ממתחם הענישה הראוי המצדיק את התערבות בית המשפט.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

ניתן היום, 25 באוקטובר 2009, ז' בחשוון התש"ע בפומבי ובמעמד הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: